משחק ילדים ציורים/רבקה ססובר פלד לתערוכה עם ניר כפרי, 2012, הבית האדום, תל אביב.

בחשכה

רוכב ילד

על

צעצוע אבוד.

ילד רוכב/ חזי לסקלי

ילדים בסצנות שונות של עולמם 'נקרים' מידי פעם לציוריי. אני אומרת נקרים, אף כי אין זה מקרה שהם מעניינים אותי כנושא לאמנות שלי. אני עובדת איתם ומתבוננת בהם כל שנות עבודתי, מוצאת בחייהם את כל המהויות הכמוסות של הווייתנו כבוגרים. עיסוקי בילדים ותנועותיהם התחיל עם סדרה שצילמתי בעצמי בחוף הים בת אביב- ילד ובקבוק פלסטיק.

תנועות הילדים הינן תמימות ופראיות, נעדרות פחד, חסרות מודעות עד לשכחה עצמית. מאחורי התום, השמחה והרצינות התהומית שבה ילדים משחקים- מתגלים הבדידות, הפגיעות וחוסר התכלה. הילדים בודדים גם כשהם ביחד, כל אחד ועולמו. הם מצחיקים, ולכן גם טראגיים. הפער בין הידיעה שלנו למציאות שלהם מכמיר לב.

פתאום ראיתי בעיתון

משהו שהזכיר שיר

אכרון בצהרי היום/ תדיאוש רוז'ביץ'

החיבור שלי לצילומיהם של אמנים אחרים, היווה השראה לשתי סדרות של ציורים . אני מתייחסת לצילום כפי שמתייחסים לסקיצה. הצורות נבראות מחדש כמארג של כתמים ושכבות של צבע. תהליך הבניה של מארג זה, הוא המביא לידי ביטוי את יחסי האמנותי לעולם הדימויים שמצאתי בצילומים. הפאזל של הצורות יוצר מערכת של צלילים צבעוניים והיא מפעילה תהודה נפשית שונה ומתחדשת אצל הצופה.

בסדרת הקייטנה בעזה, שצוירה בעקבות צילומיו של ניר כפרי, אני מביאה את הקומפוזיציות שבחר האמן-צלם בשלמותן, ומתארת אותן בשפה שלי. הקומפוזיציות של ניר- מוקפדות, אין להזיז בהן פרט. האמנות של ניר היא במציאת התמונה בתוך המציאות, בלכידת סיטואציה אנושית בעלת משמעות פסיכולוגית , חברתית או פוליטית. ניר מאפשר לצופה נקודת מבט חווייתית אחרת באמצעות הדרך בה הוא מציג את הדימויים. הצילום הינו פיסת תיעוד של המציאות- על יופייה ואכזריותה. הילדים משתתפים בסצינה, שהיא אקראית ורבת משמעות בו זמנית. מעשה הציור מאפשר התקרבות אליהם, מייחד אותם ומפיח חיים אישיים בכל אחד מהם. לכן אני מבודדת את חלק מהדמויות לתמונות נפרדות. גם הצבעוניות, המקצינה את זו שבצילום, מחדדת את הרגשות ומדגישה את הפער בין מה שאנו רואים למה שאנו יודעים.

בסדרת גן משחקים במדריד- המבט הוא של צופה מלמעלה, העושה 'זום' פולשני לתוך רגעי משחק הנד בין מציאות לתיאטרון. הילדים, כאילו בתלבשות של הצגה. הג'סטות- תיאטרליות, כמו דמויות בתיאטרון בובות. פה בחרתי קטעים מתוך צילומים של האמן יובל פלד. ניתקתי את הדמויות מן ההורים והנוף האורבני שמסביב, ויצרתי קומפוזיציות המתמצתות את נקודת המבט שלי.

זרע המוות טמון בנו

כמו משחק ילדים בביצת הפתעה.

שבע פעמים אלי/ריקי דסקל

ז'אנר ציורי חוף הים רווח באירופה של המאה ה19 ותחילת המאה ה-20. הפער בין הרוגע העמוק בהקשר הרומנטי, מול טירופה של המציאות ההזויה המתוארת בציורי, יוצא מימד אירוני ומכאיב.

על אף השוני העמוק, מעזה אני לשלוח דרישת שלום על פני הדורות לשני ציירים דגולים ואהובים. לחואקין סורויה הספרדי (1863-1923), שצייר ילדים וסוסים במים בחוף ולנסיה, ולג'ורג' סרה הצרפתי( 1859-1891),שבתמונת המתרחצים המפורסמת שלו, יש ילד עם כובע אדום..