ילד ובקבוק פלסטיק לתערוכה 'הבזקים' בגלריה אלה, ירושלים, נובמבר 2005

ילד ובקבוק פלסטיק

לתערוכה 'הבזקים' בגלריה אלה, ירושלים, נובמבר 2005

באחר צהריים אחד של סוף פסח 2004, ליווינו את חוסה אנטוניו לנתב"ג והמשכנו, רחלי ואני, לטיילת בצפון תל-אביב למסע צייד קטן של תמונות. חנינו בנמל הישן והלכנו אט אט דרומה, אני מצלמת ורחלי רואה אתי אותן מראות. אני זוכרת , שהפליאה אותי אז הסבלנות שלה וההזדהות שלה. באותו טיול מצאתי את הסירה הצהובה, הרוכב למול הגדר והילד, שמילא בקבוק פלסטיק. הוא היה כה שקוע בעולמו , שלא ידע ולא הרגיש, איך התבוננתי בו וצילמתי עוד ועוד.. וכך הסתובבנו, מאושרות מהאוצרות שמצאנו, עד שהתחיל להחשיך. חזרנו דרך הרחובות הפנימיים, כבר היתה אז שקיעה מלאה, שהציצה מאחורי צילם של הבתים. כשעה וחצי שוטטנו.. אחר כך הדפסתי לי חלק מהצילומים ואני מתעסקת בהם כבר יותר משנה.

לאלה מכם שצריכים רעיון , יכולתי לספר על בדידותו של הרוכב , החולף על פני סירה, ששטה על היבשה לנוכח השקיעה,- כמטפורה על נצחיותו של רגע החולף בחיינו, לנוכח המוות הקרב, והעבר שלא ישוב עוד. או לספר לכם, שהילד הוא משל, למי שהייתם מתגעגעים לפעמים להיות , או למה שהייתם רוצים לעשות..

וכן הלאה תלים של מלים , שאני מקווה שציורי לא זקוקים להם. הם מאד פשוטים . נולדו מתוך התפעמות הנפש ממה שראתה.. רק אותה אני רוצה להראות לכם, ולו מקצתה..

רבקה

לתערוכה 'הבזקים' בגלריה אלה, ירושלים, נובמבר 2005